פסק-דין בתיק ב"ל 50284-07-11

1.         ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.6.11 (להלן - הועדה).

הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 12.4.11 (בל 20855-09-10; להלן - פסק הדין), בו נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת ש"תשקול האם אין מקום לקבוע נכות על פי תקנה 35 בשל ההשפעה התפקודית המצטברת בשיעור של 20% ולא 10% כפי שהוענקה למערערת על ידי הועדה." עוד נקבע כי על הועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר רובינסון בנושא הנכויות הזמניות.

2.         לטענת המערערת, שיעור הנכות שהועדה קבעה אינו מתיישב עם מספר הניתוחים שעברה. בנוסף, הועדה התעלמה מהוראות פסק הדין. הועדה חזרה על קביעותיה ולא שקלה מחדש את עמדתה. כמו כן, היה על הועדה לקבוע נכויות מצטברות ולא משוקללות, מאחר שברכיים הן איבר זוגי. המערערת הוסיפה וטענה שיש להחליף את הרכב הועדה.

3.         לטענת המשיב, הועדה מילאה אחר פסק הדין בצורה מלאה כפי שנתבקשה, אין טעות משפטית בעבודת הועדה ובודאי שאין להורות על החלפת ההרכב. בנוסף, בקביעת אחוזי הנכות, הועדה פעלה לקולא, כאשר קבעה למערערת נכות לפי "סעיף סל".

4.         על פי סעיף 123 לחוק, בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. על פי ההלכה הפסוקה, על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וכן קביעת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (22.6.06)).

            לפיכך, טענות המערערת לגבי שיעור נכותה, הנלמד על ידה ממספר הניתוחים שעברה, הן טענות רפואיות, שבית הדין לא יידרש להן.

5.         זאת ועוד, מדובר בועדה שהתכנסה בעקבות פסק דין. כבר נפסק כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (8.1.08); ברע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (22.12.10)).

6.         הועדה נשוא הערעור התכנסה בעקבות פסק הדין, ביום 23.6.11, וזהו הדיון שערכה, כעולה מהפרוטוקול (סעיף 23 בו) -

                        "הועדה שמעה את השגותיה של בא כח התובעת. כמו כן הועדה קראה את פסק הדין מ - 12.4.11.

                        הועדה מבקשת לציין שבצילומים שנעשו ב-  24.6.10 של שתי הברכיים נמצא מבנה גרמי תקין והמרווחים הפירקיים שמורים. כמו כן הועדה חזרה וקראה את הדו"ח של הארטרוסקופיה 6.6.10. נמצאו סימנים ניווניים של המיניסקוס המדיאלי, שינויים ניווניים בסחוס הן של קצה הפמור והן של קצה הטיביה ונעשתה כריתה חלקית של המיניסקוס המדיאלי בברך שמאל.

                        כשמתייחסים לסוג העבודה של התובעת דהיינו טיפול בילדים בגן הרי שמדובר בעבודה בכיפוף ברכיים ומשמעותה הנזק העיקרי צריך להיות בפיקה. לא תוארו נזקים בפיקה בארטרוסקופיה אלא במשטחים העיקריים של הברך השמאלית. המסקנה המתבקשת שמדובר במחלה ניוונית של הברכיים ללא קשר ודאי לסוג התעסוקה של התובעת.

מאחר והמ.ל.ל הכיר במחלתה כמחלת מקצוע הועדה לא מצאה לנכון להכנס לקשר ישיר בין העבודה למצב הברכיים וקבלה את ההחלטה של פקיד התביעות. לממצאים בארטרוסקופיה אין משמעות פתולוגית אם בו בזמן המרווחים הפירקיים שמורים, אין זיזים ושתי הברכיים הם במצב תפקודי סביר.

לכן נכותה כפי שנקבע 10% לפי סעיף 35(1)(ב) בגין שתי הברכיים משקף את מצבם של הברכיים ללא היצרות המרווחים וללא הזיזים.

הנכות הנוספת הינה 10% בגין חוסר יישור של ברך שמאל לפי סעיף 48(2)II I. כשנקבעת דרגת נכות של פרקים זוגיים יש להתייחס לכל פרק בנפרד מאחר שחומרת המצב אינה זהה. אי לכך לא היה מקום לקבוע נכות כוללת תפקודית של שתי הברכיים."

            מהחלטת הועדה עולה כי פעלה על פי הנחיות בית הדין, התייחסה לממצאי בדיקת המערערת ולממצאים שעלו מתיקה הרפואי. החלטתה של הועדה ברורה ומנומקת וניתן לעמוד בנקל על הלך מחשבתה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה. בנוסף, העובדה שהועדה לא שינתה את מסקנתה, אינה מעידה בהכרח על כך שלא שקלה את עמדתה שוב, כפי שהורה לה פסק הדין. נוכח החלטתה המנומקת והמפורטת של הועדה, אין מקום למסקנה כי הועדה לא פעלה על פי הנחיות פסק הדין.

7.         יש לדחות אף את הטענה לפיה היה על הועדה לקבוע נכות מצטברת בגין הברכיים, מאחר שמדובר באיבר זוגי. ראשית, משום שהנושא אינו נזכר בהנחיות פסק הדין. שנית ולגופם של דברים, על פי לשון תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה (עבל (ארצי) 388/09 הר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (8.3.10); עבל (ארצי) 613/09 נימן - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (25.3.10)), ברכיים אינן מוגדרות כאיבר זוגי.

8.         סוף דבר - הערעור נדחה.

            כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

9.         על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מקבלתו.